סיפור הלידה של גילי גל וגולדה

הלידה של גולדה-13.11.2024

-לידת בית-
כל כך רצינו בת והנה בבדיקה הודיעו לנו שזאת בת וגל ואני היינו מאושרים
כל ההריון הסתובבתי באופוריה.‏
היה לי הריון נעים וטוב שעבר כולו בהבנה עמוקה על משמעותה של האינטואיציה, הרגשתי אותה חזקה מהכל בתקופה הזו והיא גם גרמה לי להבין שהלידה שלי צריכה להיות בבית, מוקפת בעציצים שלי, ברהיטים שלי ובמצעים שלי, בריח המוכר והאהוב שעוטף אותי כל פעם שאני פותחת את הדלת של הבית ויודעת שהגעתי הביתה, לממלכה שלי.
גל בחיים לא דמיין שאבקש לעצמי לידת בית, מבחינתו זה שייך לכל מיני היפיות הזויות שיולדות בבית ליד הנהר שזורם ליד ביתן, ולא לאנשים כמונו שחיים את החיים המערביים שלנו.
בלידה הזו משהו גם בגל נולד מחדש. הוא תפס לי את היד ויצא איתי למסע שבו הוא למד כל כך הרבה על המשמעות של האישה לבחור את דרך הלידה שלה.
אישה יולדת כמו שהיא חיה וחיה כמו שהיא יולדת.
זה המשפט שליווה אותי במהלך ההריון.
ההבנה שאיך גולדה תגיע לעולם היא מאוד משמעותית. הרגעים הראשונים בחייו של אדם ככל הנראה ישפיעו עליו כל חייו.
כך גם הרגעים הראשונים של זוג שהופך להיות הורים, בהחלט אופן הלידה משפיע ועוד ישפיע על דרך ההורות שלנו והפיכתנו לאבא ואמא של היצור המדהים הזה.
הבנתי ממש מההתחלה שעם כמה שהאינטואיציה חזקה ומובילה אותי, אני עדיין צריכה ליווי איכותי וטוב שיתן לי מענה על כל תהליך הלידה.
שמעתי שיש שיטה שנקראת היפנובירת'ינג, נכנסתי לאתר של "פשוט ללדת" והחלטתי לבחור משם קורס פרונטאלי (מאוד חשוב לדעתי ועדיף מאשר קורס בזום).
דיפדפתי באתר במשך כשבוע מתלבטת את מי מהמנחות לבחור, ולבסוף קבעתי שיחה עם הגר. למרות שהגר מעופר ואנחנו מנתניה, משהו בה משך אותי. תקראו לי שטחית אבל התמונה שלה השרתה בי איזה רוגע, פנים עדינות ומזמינות ופשוט החלטתי שיאללה, אני חייבת לדבר איתה.
עצרתי עם האוטו על הגשר מול חוף הים של בית ינאי ודיברנו. הגר נשמעה כמו פיה בטלפון, קול עדין ומלטף שסיפר לי שיומיים למחרת מתחילה סדנא אצלה ואנחנו מוזמנים להצטרף. סיפרתי לגל, נרשמתי ויצאנו לדרך.
נפגשנו עם הגר אצלה בקליניקה בעופר, יחד עם עוד זוג מהמם, למשך חמישה ימי שישי. הנסיעה לעופר בימי שישי הייתה כמו טקס קסום בפני עצמו, קמים בבוקר, עוצרים לקפה וכריך ויוצאים מהעיר מהרעש ומההמולה לרחובות הירוקים של עופר.
בקליניקה נפתח עבורנו כל עולם הלידה. זה התחיל מעניינים טכניים של מהי לידה (כן, מסתבר שחלקנו לא יודע מה זה בכלל, מה הסימנים, איך זה מתחיל. גל חשב שמתקשרים להזמין מקום בבית חולים ומודיעים להם מתי התאריך המשוער כדי שישמרו לנו חדר לאותו היום…).
המפגשים המשיכו לשיחות עמוקות על המשמעות הרוחנית וההוליסטית של לידה, על שיטות שיעזרו להתמודד עם חווית הלידה, על בחירת הדרך שבה ארצה ללדת וגם על ההבנה שאולי הדרך לבסוף תהיה שונה מזו שנבחרה ועוד ועוד ועוד.
כאן חשוב לי לציין שהקורס עסק בין היתר גם בתנועה של הגוף בזמן הלידה, אך כל הזמן חשבתי לעצמי שלא מספיק התעמקנו בזה.
בתור אחת שמעולם לא הייתה בחוג ריקוד, מאוד חששתי שלא אדע לזוז ולהתנועע בהתאם בזמן הלידה.
בהמשך אכתוב ואסביר שאין דבר כזה "לדעת לזוז". ברגע האמת הגוף פשוט זז כמו שמתאים לו ובדיוק כמו שצריך בשביל שהעובר יצליח לצאת.
יום לפניי התאריך המשוער שלי, הגר עשתה לי טקס "פתיחת עצמות". היא הציעה ואני הסכמתי להתמסר לחוויה הזו ואיזו חוויה מטורפת זו הייתה.
לא ארחיב הרבה על הטקס רק אגיד שזה גרם לי להתכנס עמוק פנימה, להתחבר לגולדה ולהגיד לה בקול מאוד ברור "בואי, אני מוכנה לקראתך". זה היה עוצמתי ומשמעותי עבורי. את הטקס העבירה הגר והצטרפה אליה בת דודה של גל, נסיה, ושתיהן יחד הכניסו אותי למצב עמוק של הרפיה ושחרור, למצב שבו אני שוכבת על מזרן, עטופה בצעיפים נעימים ובריחות ובמגע ובכוונה טובה.
בשלוש בלילה שלאחר הטקס, בדיוק 3 שעות לתוך היום המשוער שלי (שבוע 40), קמתי בלילה עם ציר חזק ומטורף. אי אפשר היה לפספס את זה.
קמתי לשירותים וראיתי שהחל לצאת לי הפקק הרירי.
התרגשתי בטירוף והתחילה לחלחל לי ההבנה שהנה זה קורה, מתישהוא ממש בקרוב תתחיל הלידה.
ניסיתי לחזור לישון ולא הצלחתי כי כאבה לי הבטן נורא ומדיי פעם היו צירים שקצת כאבו ויותר כאבו, עד שב-6 בבוקר החלטתי שאני ממלאה את האמבטיה במים חמים, שמתי קצת שמן לבנדר, עטפתי את האמבטיה במגבות כדי שיהיה נעים, עטפתי את עצמי ובעיקר את הבטן במגבת חמה, שמתי כיסוי עיניים ומאותו רגע לא יצאתי מהאמבטיה פחות או יותר עד 16:00 בצהריים.
כן ניסיתי מדיי פעם לצאת, אכלתי קצת מרק, ניסיתי להעביר את הצירים על כדור פיזיו אבל מהר מאוד הבנתי שאם אני רוצה להצליח להרפות ולשחרר אז לי אישית זה רק במים החמים, רק הם עזרו לי להתמודד עם הכאבים.
ב-16:00 הגר המופלאה נכנסה אלינו הביתה (אחרי שהבינה מגל שיש התקדמות בתכיפות הצירים) ומשם הכל כבר הרגיש לי שמתקדם מהר.
הגר המליצה לי לצאת קצת מהמים והחלה לעשות לי עיסוי אינטנסיבי בסאקרום (הגב התחתון) שממש עזר לי להפתח ולהתחיל לזוז.
אז בעניין התנועה, מסתבר שפשוט זזתי כמו שהגוף שלי היה צריך שאזוז. אחרי הלידה הגר ואני דיברנו והיא תיארה את התנועה שלי כמו מעגל כזה שמתחיל בזה שאני עומדת ואז ממשיך לזה שאני כורעת קדימה (כמו תנוחת עובר של יוגה) ואז שוב נעמדת והכל במעגליות ובזרימה יפה. לא היתה שם איזה שהיא תבנית שהתאימה למה שלמדנו בקורס או למה שראיתי בסרטוני לידה או בשום מקום אחר כי מסתבר שכל גוף זז כמו שמתאים לו והתנועה הזו שלי התאימה למה שמתרחש בתוכי.
בין 16:00 ל-18:00 קרו עוד 2 דברים שלדעתי ממש סייעו לי בשלב המאוחר יותר של הלידה – גם עשיתי מלא קקי וגם מלא הקאתי.
בלי בושה, כל פעם שהייתי צריכה, פשוט שחררתי באמצעות נשימות והרפיות את כל הפסולת שהייתה בגופי והגעתי ללידה ממש "נקיה" וקלילה.
ב-18:00 הייתה אזעקה. הגר ואני הסתכלנו אחת על השניה, אין ממ"ד בבית, האופציה היחידה היא לרדת למקלט ואני כולי ערומה לגמריי, אנחנו שומעות את כל השכנים בחדר מדרגות ומבינות שאנחנו פשוט נשארים איפה שאנחנו וממשיכים במה שקורה סביבנו ומבחינתנו אין אזעקה והכל בסדר. מישהו שומר עלינו.
האזעקה גרמה לזה שגל הגביר את המוזיקה ופתאום, כמו בתסריט שנכתב מראש, איך שנגמרה האזעקה – נוית המיילדת נכנסת בדלת. איזה תזמון מטורף.
נוית נכנסת ומתחילה לארגן את הכל סביבה, הכל קורה כל כך מהר, הופ יש בריכה בסלון והופ אני בפנים והופ נוית שואלת אם לבדוק בכמה פתיחה אני ואני מסכימה ונוית מכריזה 9.5 והולכת הצידה לסדר משהו ואני מסתכלת על הגר וגל ושואלת אותם אם יש מצב שהיא משקרת לי כדי שארגיש איזה שהיא אמביציה ואז נוית חוזרת ואני שואלת גם אותה את אותה השאלה ונוית מתעקשת "לא, את באמת בפתיחה של 9.5 ואת ממש תכף יולדת" וכולה מתרגשת ואני מתרגשת והכול נהיה כל כך אמיתי גולדה בדרך אליי ואני מתחילה לדמיין איך אני תכף מחבקת אותה.
באיזה שהוא שלב נכנסת גם המיילדת הנוספת, בת ציון, וגם הצלמת, מיה אלמגור.
אני שואלת את שתיהן "מה שלומכן" וכולם צוחקים כמה אני מנומסת גם עם פתיחה של 10.
אני מעבירה עוד קצת צירים בבריכה, עדיין נעה מדופן לדופן, מעמידה לכריעה לתנוחת עובר באיזה שהיא צורה וכך עולה ויורדת בצירים ובין לבין משעינה את הראש ונושמת ומרפה ונחה עד הציר הבא.
באיזה שהוא שלב נוצר סנכרון עם המוזיקה, היא כל כך חזקה באוזניים שלי שאני מתרכזת רק בה ונרדמת לכמה שניות. אני מרגישה שזה היה כמו 10 דקות והן היו כל כך מתוקות ונתנו לי המון כח להמשיך את המסע.
חשוב לי לשבח את הפלייליסט שגל הכין לי.
האומנם הכנתי לעצמי פלייליסט עם שירים שחשבתי שארצה לשמוע, בפועל גל מצא כל מיני שירים שיבטיים ואתניים שמספרים על נשים חזקות ועוצמתיות ו-וואו כמה עוצמה זה נתן לי!
נוית ובת ציון בודקות את הדופק של גולדה ומגלות שיש האטות בדופק. השק כולו נמצא ממש נמוך, טרם נפקע וזה גורם להאטות. קצת מדאיג. נוית מנחה אותי להרים רגל למעלה וקצת ללחוץ, זה לא כל כך עובד ואחרי כמה נסיונות היא מציעה לפקוע לי את השק ואני כמובן מסכימה כי נוצר בי אמון מלא בנוית ואני סומכת ויודעת שכל מה שהיא מציעה לי היא הייתה מציעה גם לעצמה ושהיא מאמינה בדרך שלי ואני מאמינה לגמריי בה והופ המים נפקעים.
מים מקוניאליים. אימאלה!
נוית מכריזה על זה ומוציאה אותי מהבריכה ואני חושבת לעצמי ששיט, תכננתי ללדת במים ומה עכשיו את מוציאה אותי מכאן אבל שוב פעם אני כל כך סומכת עליה שהמחשבה חולפת ואני יוצאת ויודעת שהיא בחרה עבורי את הטוב ביותר שאפשר. בחרה בשבילי מה שהייתה בוחרת לעצמה.
אני יוצאת והן משכיבות אותי על השטיח למרגלות הספה וכל אחד תופס עמדה – גל ובת ציון על הספה משמאלי, הגר ונוית על השטיח מימיני ויאללה, מתחיל השלב של הלחיצות.
לא חשבתי שבלידה שלי אצטרך ללחוץ
תרגלתי כל ההריון נשימות ומדיטציות ומחשבות והרפיות אבל לא לחיצות
אבל היו האטות בדופק ולגולדה היה כל כך נעים בבטן שהיא לא כל כך התלהבה לצאת ולכן נוית החליטה שאין מה לעשות יאללה לחיצות בכל הכוח.
כל 3 סשנים של לחיצות היא שינתה לי מנח, פעם על הגב, פעם על הצד עם הרגל למעלה, פעם בכריעה, פעם בכפיפה מהספה לרצפה… מה לא.
זה היה שלב קשה שבו הרגשתי את הראש ממש בפתח ונתתי את כל כולי ועדיין – היא לא יצאה.
כל פעם הם אמרו לי שהם רואים תלתל קטן מבצבץ ואת הראש מתקדם ו… חוזר אחורה.
זה התחיל להיות קשה באמת… כולם מעודדים וצועקים לי כמו במשחק כדורגל, סופרים לי בקול, הגר מלטפת לי את הפנים ולוחשת לי משפטים מחזקים, נוית מתקרבת אליי ובנחישות אומרת לי "קדימה, הפעם את לוחצת הכי חזק שיש, את ח-י-י-ב-ת שהפעם היא תצא".
היו הרבה רגעים קשים בחלק הזה
גל אמר שהיו רגעים שהוא פשוט לא האמין שיש בי עוד כח ללחוץ או שהיו תנוחות שנוית ביקשה ממני לבצע והוא לא האמין שאצליח מרוב שנראתי מותשת ועייפה
באמת נתתי את כל כולי
באמת שלא חשבתי לרגע לוותר ולהתייאש
היה ברור לי שגולדה תצא כשאני פה, בבית שלי
היה ברור לי שאני לוחצת עד כמה שאפשר בלי שנוית תצטרך לחתוך אותי (היה איזה דיבור על זה אבל היא האמינה בי כל כך ולא רצתה לפגוע בגוף שלי ביוזמתה ולבסוף באמת סיימתי את הלידה בלי חתכים בכלל!!)
היה ברור לי שכולם פה מרכזים את כל הכוונות שלהם כדי שגולדה המתוקה תצא ותהיה עליי
והיא יצאה
באחת הלחיצות האינטנסיביות
היא פשוט יצאה ככה כול כולה הראש והגוף והכל פשוט יצא ונוית הניחה אותה עליי ופתאום יש הקלה ואין כאב ואין לחץ ואין קושי יש רק המון בכי ושמחה גדולה שהציפה אותנו
בכינו ביחד, גולדה גל ואני
נולדה לנו בת מתוקה
ונולדה פה משפחה חדשה.
בלידה שלי נכחו 4 פיות טובות
שעשו קסמים וכישופים ובעיקר זרקו לחלל מלא כוונות טובות כדי שהלידה הזו תצליח בדרך שבה אני רציתי וחשוב לי רגע לכתוב כמה שורות על כל אחת:
נוית –
בשיחת טלפון הראשונה שלי עם נוית היא נשמעה לי קצת קרה ומאוד תכלסית.
ואז נפגשנו והבנתי כמה ששיחה בטלפון יכולה להטעות.
מדובר באישה קסומה שמאמינה בלב שלם במה שהיא עושה.
מאוד האמנתי ביכולת המנטלית והפיזית שלי לעבור את חווית הלידה הזו בצורה הטבעית ביותר. סמכתי על הגוף שלי וסמכתי על כול כולי ועם זאת אני חייבת להגיד שבחיים לא חוויתי הרגשה כזו ממישהו אחר כלפיי. כלומר – אני מכירה את עצמי, ברור שאסמוך על עצמי, אבל נוית? היא כאילו נכנסה לתוכי, קראה אותי, הבינה אותי והתנהלה איתי בסנכרון מושלם.
אין לי כל כך מילים להסביר את מה שהרגשתי כלפייה בכל התהליך ובלידה עצמה אבל רק אגיד שבכל פעם שיהיה לי קשה עם משהו אני אזכר בכוחות ובאמונה שנוית נתנה לי.
לאחר שגולדה יצאה היה לי דימום מאסיבי, לא הצלחתי לתת שתן, הרחם לא התכווצה ונוית פשוט תפקדה בצורה מהפנטת – שלפה כל מה שצריך ממזוודת ההפתעות שלה, פתחה לי וריד, הזריקה לי פיטוצין לטוסיק פעמיים (אשמח לעבור עוד לידה ולא לקבל עוד פיטוצין לטוסיק, תודה), שמה לי קטטר, לחצה לי על הבטן ופשוט עשתה כל מה שצריך כדי שכל תהליך הלידה יסתיים כמו שצריך.
גל אמר על נוית שאם הוא היה צריך להיכנס להילחם בלבנון הוא היה רוצה את נוית הקרבית לידו.
בת ציון –
בת ציון הגיעה בתור המיילדת השניה. כשבת ציון הגיעה הייתי בתוך המים עם פתיחה מלאה והיה נראה שהכל מתקדם צ'יק צ'ק. בסוף יצא שהעניינים קצת התארכו ובת ציון נכנסה ממש לפעולה יחד עם כל השאר – החזיקה אותי, תמכה בי, עודדה אותי, ליטפה אותי, דחפה איתי ולא ויתרה לי לרגע.
החיבור שלה ושל נוית היה מדהים, הן ממש כמו אחיות ועל אף שלא הכרתי ופגשתי אותה לפניי, שמחתי שהיא זו שליוותה אותי ברגעים הללו. היא הייתה כל כך מדויקת לאווירה ולכן אני ממליצה גם עליה בחום ובאהבה.
מיה –
למיה הצלמת הגעתי דרך הפייסבוק.
דיברנו קצת בוואטסאפ וגם דיברנו בטלפון ואמרתי לה שאני מצד אחד מאוד רוצה שיהיה תיעוד ללידה ומצד שני אני חוששת שזה ייפגע באינטימיות שרצינו שתהיה בלידת הבית הזו.
מיה ממש הבינה את ההתלבטות והרגיעה בכך שאמרה שהיא מגיעה בתור צלמת והיא כמה שיותר מנסה להיות "זבוב על הקיר". לא להפריע, לא להיות מורגשת, לא לפגוע באווירה ובחלל שאנו ניצור.
כשמיה נכנסה אני הייתי בבריכה והאמת? שחוץ מלהגיד לה שלום ולשאול מה שלומה, דיי שכחתי מקיומה. היא לא הפריעה לי ולא הרגשתי אותה. יש מצב שאפילו שכחתי לכמה רגעים שהיא שם.
אני כל כך שמחה שהלכתי על זה.
היא שלחה לי את התמונות והבנתי שזה היה כל כך נכון לנצור את הרגעים הללו.
מיה תפסה רגעים שכל פעם שאני מסתכלת עליהם אני נזכרת בהם ואני מצליחה ממש לחזור אליהם ולהרגיש את העוצמות של הרגשות שהרגשתי.
לא כל אחת יכולה לצלם לידה, גם בגלל האינטנסיביות של זה (מלא דם, מלא רעשים) וגם בגלל שתכלס קשה לפעמים לנצור רגעים כל כך יפים כשהאישה נראית כאובה ואי אפשר להעמיד את הדמויות ו"לסדר" את התמונה.
ועם כל זה – מיה הצליחה.
ואני הכי מודה לה בעולם על התמונות הקסומות שהיא צילמה ואני ממליצה עליה כי היא נדירה ועם אנרגיות כל כך טובות.
מאי (שלא נכחה בלידה אבל ליוותה אותי בכל תקופת ההריון) –
למאי הגעתי דרך הפייסבוק.
חיפשתי מעסה לתקופת ההריון ומאי צצה לי באחת הקבוצות.
את מאי הייתי פוגשת פעם בשבוע למשך חצי שעה של שיחה אינטימית (מאי גם מטפלת רגשית) ואז לכשעה של עיסוי מותאם לנשים בהריון.
אני יכולה להגיד שמאי כל כך פתחה לי דלתות ללב שלי. לעבד ולדבר על דברים שחששתי מהם, דברים שבאופן טבעי עולים בהריון (אני לא מספיק טובה? איך אני אהיה בתור אמא? מה חששות שלי?) ובדרך היחודית שלה ליוותה אותי בשבילים של התלבטויות, בדרכים של רגשות סוערים, וברחובות של חששות.
עשינו קצת דימיון מודרך וקצת פתיחת קלפים וקצת דיבורים וקצת נשימות וקצת וקצת שהפך לעולם שלם של השלמה עם המסע והדרך שאני עוברת.
ואחרי חצי שעה של נגיעה בנפש הגיעה שעה של נגיעה בגוף, מאי עיסתה לי את הגוף ובמגע בי העבירה אליי אנרגיות חיוביות וטובות ועזרה לי להתחבר לגולדה הקטנה שבתוכי וגם עזרה לי להרפות ולשחרר והקלה לי בכאבי הגב שהיו לי במהלך ההריון.
הגר –
את הכתיבה על הגר השארתי לסוף.
בגילי המופלג (31) היה נדמה לי שכבר פגשתי את כל סוגי האנשים שיש לעולם להציע.
ואז פגשתי את הגר.
יש אנשים שאתה פוגש בחיים והם נראים לך מוכרים כאילו גדלת איתם באותו הבית.
יכולתי להישבע ששמעתי את הקול שלה בעבר, שהרגשתי את המגע שלה, שנהנתי מהנוכחות שלה… היא נראתה לי כל כך מוכרת וגרמה לי להרגיש כל כך בנוח ובטוחה.
פייר, התאהבתי בהגר. המון זמן "בנאדם זר" לא גרם לי להוציא מתוכי איזה ידע קדום שהיה חבוי בי. היא עזרה לי למצוא בעצמי את הנקבה שבתוכי, להתחבר לאינטואיציה שלי, לשאול את עצמי מה טוב לי וגם להצליח לענות.
הדבר שאליו הכי התחברנו באמצעותו להגר (גם אני וגם גל) זה שאצל הגר אין אמת אחת מוחלטת. אין "ככה צריך לעשות כי ככה הכי טוב". היא תמיד הציגה את 2 הדרכים ("אם תלדו בבית אז… ואם תלדו בבית חולים אז…") באפס שיפוטיות לגבי הבחירה הנגדית. ההפך, היא נתנה לנו רשימות אין סופיות של בעד ונגד לכל אחת מהאופציות ולרגע לא החליטה בנחרצות על מה שנכון אלא גרמה לנו להבין בתוכנו מה נכון עבורנו.
יש בהגר איזה נינוחות כזאתי שגרמה לי לרצות להיות לידה כל הזמן.
במהלך ההריון חוויתי כל מיני משברים אישיים קטנים (שלא היו קשורים להריון באופן ישיר) ושיתפתי את הגר והיא "בזבזה" עליי שעות של שיחות ועזרה לי כל כך כמו חברה טובה.
ברור שהייתי מצליחה ללדת בלעדייה, אבל היא הייתה החתיכה הזאת בפאזל, בדיוק באמצע, שבלעדייה הפאזל ממש לא מושלם.
ביום שבו אכנס להריון הגר היא השניה שתקבל את הבשורה ואני באמת מאמינה שבשביל להיות דולה צריך לאהוב לידות ותינוקות ונשים ואנשים בדיוק כמו שהגר אוהבת.
 
 
סיפור הלידה של גילי
לסיום אני אגיד שאני שמחה על הרגע שבו החלטתי ללדת בבית.
אין כמו לסיים את הלידה ולשכב על הספה שלי, עם הבגדים שלי והשרותים שלי וכל הדברים המוכרים לי.
יש הרבה שמתלבטות איפה ללדת (כמו שאני התלבטתי) ולבסוף הבחירה צריכה להיות מתוך השלמה מלאה עם זה שאם חס וחלילה יקרה משהו בלידה – הוא יקרה ללא קשר לבחירה ושהבחירה היכן ללדת אינה הייתה משנה משהו בדיעבד.
זה היה מסע כל כך עוצמתי שאף סם בעולם לא יוכל לספק.
ועכשיו נרשמתי לאוניברסיטה של החיים (ככה בת דודה שלי אפרת הייתה אומרת) ואני מתחילה ללמוד ממש מאפס איך לגדל תינוקת קטנה שתהפוך להיות ילדה חכמה ומשכילה ושתגדל להיות מישהי בעולם.
ועוד פסקה אחרונה על גל הבן זוג המדהים שלי
שליווה אותי באומץ
תמך בי בצורה עיוורת
והרעיף עליי אהבה ללא סוף
בלעדיו זה באמת באמת לא היה קורה.

לחיי לידות חיוביות ומעצימות.

לפרטים נוספים