סיפור הלידה שלי
הלידה של עומרי-2.8.2020
סיפור הלידה שלי, לא התחיל ביום הלידה, הוא גם לא התחיל ביום שגיליתי שאני בהריון..
אם היו שואלים אותי לפני 10 שנים איפה ארצה ללדת, כנראה שלא הייתי מבינה את השאלה.. מה זאת אומרת? איזה אפשרויות יש? לא פשוט בבית חולים שקרוב לבית?
למזלי יצא לי בשנים שלפני הלידה של בני לעבוד עם ילדים ולהחשף למשפחות שונות ולסיפורי לידה שונים..
לידות טבעיות ולידות בית עלו שוב ושוב בסיפורים של אותן אמהות מופלאות ואחרי לא מעט ספק, החלטתי ללמוד ולברר יותר על הדבר הזה.
כשנכנסתי להריון עם עומרי כבר היה לי ברור שאני רוצה ללדת בבית, במקום הבטוח שלי, במקום שבו אני מרגישה הכי נינוחה ורגועה וליצור יחד עם בן הזוג שלי חגיגה של חיים לתינוק הקטן שלנו.
וכך היה,
מאותו הרגע שגיליתי שאני בהריון התחלתי מסע משוגע!
בחרתי להכין את עצמי ולמזלי הייתי מוקפת ועטופה בשבט של נשים אוהבות וחכמות שליווי אותי לאורך כל הדרך..
תהליך הריפוי שאני עברתי בשנת ההריון שלי היה חזק יותר משנים של טיפול או מכל ריטריט שאי פעם עברתי.
בחרתי להיות קשובה לגוף שלי, להתמסר למה שעולה ממנו ולהכין את עצמי בכל דרך שאני יכולה לחגיגה שמחכה לנו.
אלו היו 9 חודשים מלאים בכל קשת הרגשות האפשריים, פחד, התרגשות, כאב, שמחה, חששות והמון ריפוי, צמיחה והתפתחות..
הרגשתי שאני מתנקה, רגשית פיזית (חודשים ארוכים של הקאות) לכבוד הדבר החדש והמופלא שנוצר אצלי ברחם.
שאני גדלה ומתפתחת לקראת התפקיד החדש שלי בעולם-אמא.
ואז הוא הגיע..
בשבת בבוקר הלכנו לים,
כשישבנו על שפת המים וכל גל שליטף אותי סחף אותי איתו כאילו אני חסרת משקל לחלוטין, הרגשתי שמשהו בגוף שלי מתחיל לקרות, צחקנו והבנו שהחגיגה מתחילה..
בדרך לאוטו כבר היה לי ברור שהפעם הבאה שנגיע לים, נהיה שלושה..
הלכנו לישון בערב מרוגשים ומצפים, באמצע הלילה התעוררתי והנה סימן הלידה הראשון שלי.
בשמחה והתרגשות חזרנו לישון במחשבה שזה יכול לקחת גם ימים כרגע..
כשהתעוררנו, עוד לא הרגשתי גלים, ובן הזוג שלי יצא לעבודה ואמא שלי הגיעה להיות איתי..
בין טפטופי מי שפיר לגלים עדינים, חברות שבאו להיות ולתמוך, בילינו בוקר מרגש ומעצים של נשים לקראת הרגע המופלא שעוד רגע יגיע.
לקראת הצהריים, הגלים התחילו להיות יותר קרובים. ביקשתי מאמא שלי שתתקשר לגרי ולדולה והלכתי לנוח…
כשהתעוררתי, הם בדיוק הגיעו, כשראיתי את האיש שלי, את האהוב שלי עומד בפתח הבית, זה הרגע שבו הכול התחיל לקרות.
מאותו רגע הלידה התחילה להתקדם ממש מהר והעולם שבחוץ הלך והפך למטושטש יותר ויותר.
נכנסנו לאמבטיה, אני על הפיזיו בתוך המים כשגרי מאחוריי מלטף ותומך בי בגלים, הדולה איתנו מלווה אותנו והעברנו שם את הגלים בנעימים, בינתיים בבית האנשים האוהבים שעוד נשארו מילאו את הבריכה, עמעמו את האורות, שמו מוזיקה, השאירו ברכה על פתק ועוגיות טובות, יצאו לדרכם והשאירו אותנו לאינטימיות ולחגיגה שלנו…
כשהמיילדת הגיעה העברתי את הגלים בהשענות על הפיזיו ובתנועה שמאוד תמכה,
בבדיקה שעשתה, הבנו שעומרי עם הפנים הפוך, מצג op זה נקרא..
בצורה מאוד מפתיעה, זה לא ערער אותי ונשארתי מאוד רגועה מול זה, ומהשניה שאחרי שזה נאמר כבר הספקתי לשכוח את זה ולהמשיך כאילו זה לא היה..
הגלים התחילו להתגבר ונכנסו לבריכה..
מאותו רגע, הדברים התחילו להיות יותר ויותר מעורפלים..
אני וגרי מחובקים, אני במים נתמכת בחיבוק שלו ונעה עם התנועה של התינוק שלי בתוכי,
בחוץ השמש שקעה וירח מלא האיר את השמים, חברות מספרות שהייתה שקיעה באותו ערב ממש כמו בהכתרה של סימבה, כיאה לגור שנולד במזל אריה.
אני אפילו לא שמתי לב שבחוץ החשיך והמשכתי את הריקוד שלי ושל התינוק שלי בתוך המים..
השלב האחרון הרגיש מאוד ארוך, זה הרגיש שהוא יוצא ונכנס שוב ושוב ואני מתעייפת..
הדבר היחיד שאני זוכרת זה את השיר המופלא שבדיוק התנגן כשהרגשתי שאני כבר לא יכולה יותר..
המילים הכלכך מדויקות החזירו אותי חזרה פנימה אל הגוף שלי ושל התינוק שלי ועד היום עומריקי יודע שזהו שיר הלידה שלו…
"I hear the voice of my grandmothers callin' me
I hear the voice of my grandmother's song
She says, "Stand in your power
Women stand in your power
Listen, listen, listen, listen"
I hear the voice of my grandmothers callin' me
I hear the voice of my grandmother's song
She say, "Give birth, give life
Mothers give birth, give life
Listen, listen, listen, listen"
ניסיתי לנשום החוצה כפי שזכרתי שעליי לעשות, אך בתוכי הרגשתי גם צורך ללחוץ..
נעתי שם בין נשימה ללחיצות רכות והוא בקצב שלו המשיך לצאת ולהחליק פנימה..
בדיעבד הבנתי שהגוף החכם והמופלא שלי והתינוק המתוק שלי לקחו את הזמן כדי שיוכל לצאת בצורה הרכה ביותר שאפשר.
ברגע מסוים הרגליים התחילו להרגיש חלשות, הרגשתי שאין לי קונטרה מהריצפה ושהן מחליקות..
המיילדת המקסימה שלי הציעה שאצא מהמים, נשכבתי על מזרון ליד הבריכה ואכן, בתוך כמה גלים ספורים שמעתי אותה אומרת לי לתפוס אותו.
החזקתי אותו בידיי והוצאתי אותו כשהוא מסתכל עם הפנים ישירות אלי..
מסתכל לי ישר בעיניים..
מאותו רגע העולם נעצר מלכת ואני מודה, אני לא זוכרת יותר מידי..
משפחה וחברים אהובים הגיעו בשקט בשקט ניקו וסידרו את הבית בזמן שאנחנו התעופפנו לנו בהתאהבות הראשונית לתינוק הקטן שהצטרף אלינו, לא הרגשתי שהם באו וגם לא שהם הלכו…
היינו אנחנו-משפחה.
ואין פלא גדול יותר מהתחושה הזאת שהרגשתי באותו הזמן
אז תודה לכל הנשים המופלאות שליוו אותנו במסע הזה ולמשפחה ולחברות שהיו איתנו..
ולאהוב שלי, אבא של עומרי, שלא יכלתי לבקש שותף יותר מושלם ממנו לחוויה המדהימה והמעצימה הזאת ואבא מופלא יותר לבן המתוק שלנו.
2.8.2020 הגיע גור אדם, גור אריה, עומרי קנניאן מאירסון.
ותודה לך ילד פלא שבחרת אותנו והגעת אלינו בכזאת חגיגה מרגשת
מאותו הרגע שעומרי נולד, היה לי ברור שאת מה שחוויתי, את מה שחווינו, אני רוצה להעביר לזוגות הלאה.
את הליווי,התמיכה והמעטפת המדהימה שקיבלנו בהריון ואת היכולת לבחור את הדרך שלנו, שהכי מתאימה עבורנו מכל האפשרויות הקיימות.
בידיעה ברורה שלידה יכולה להיות חוויה מופלאה חיובית ומעצימה!
באמונה מלאה שכל אישה יודעת ללדת ושכל תינוק יודע להיוולד,
התחלתי את המסע שלי, עם הלידה של עומרי, נולדתי גם אני מחדש, אמא, מדריכת הכנה ללידה, דולה.
היום אני מודה על הזכות שיש לי ללוות נשים וזוגות במסע שלהם אל הלידה, במסע החיבור וההיזכרות שלהם בכוחות המופלאים הטמונים בהם.