זה התחיל בשישי בערב.. גלים עדינים, היא הלכה לנוח ואני בהתרגשות וחששות מעורבים כי בשבת חגיגת יום ההולדת של עומריקי.

הולכת לנוח גם אני ונושמת, מתחברת אלי, אל האמונה שהכול יסתדר.

במהלך הלילה מקבלת עדכונים מיולדת אחרת (סיפור הלידה של שמש נמצא גם בסיפורי הלידה)

אבל בינתיים היא נחה, הגלים נרגעו…

ביום שבת  גלים באו והלכו.. בין התרגשות לחששות, בין ציפיה לתסכול.. היא נעה ונושמת בגלים.

שבת בערב, יש התקדמות, הגלים מתעצמים☺️

בהתרגשות ושמחה שהכול מסתדר בדיוק כמו שהוא אמור, נכנסת לישון ומחכה לעדכונים מהם.. 

קמה בבוקר, הגלים שוב נרגעו.

הרגשתי שאני רוצה להתקשר אליה

 לשמוע אותה קצת.. לנסות להבין קצת יותר את התמונה. שמעתי איך בין תנועה לנשימה, בתוך סטינג מושלם שהם לגמרי עובדים איתו, גם את הפחד.. פחד שעוצר.

מציעה לה להגיע לעשות לה טיפול מפנק בבית שיעזור להרגיע ולהרפות.. היא מעדיפה להמשיך לנוח.

אנחנו מדברות על הפחד, על העבודה איתו, אני מזכירה לה שהיא יודעת ויכולה לעשות את זה.. מזכירה לה כמה היא אלופה ומדהימה!  מדברות על החשיבות של להזמין את התנועה של הלידה, להתמסר לשינוי ולהתפתחות, תוך כדי השיחה מגיעים גלים ואני נושמת אותם יחד איתה.. מזכירה לה כמה היא מהממת ומדהימה! שהיא עושה את זה נפלא!..

מתזכרת את הבן זוג שלה בכל מה שיכול לתמוך..

ועם כוחות מחודשים ואנרגיות חדשות הם הולכים לנוח.. והנה זה קורה.. הגלים מתעצמים.. יש שינוי משמעותי והם יוצאים לבית חולים.. מתרגשת ומחכה לעדכון מהם.

הם מעדכנים שהיא בפתיחה 1.5 וזה מרגש ממש❤️

הם חוזרים הביתה להמשיך לנוח..

עוד לילה ויום עוברים בין מנוחה לגלים, בין פחדים שנכנסים להרפיה, נשימות, מקלחות מרגיעות והמון תמיכה אוהבת של בן הזוג.

מבחוץ זו יכולה להיראות כמו לידה שלא מתקדמת,

אבל מה שאני ראיתי זו אישה אמיצה.

אישה שנכנסת שוב ושוב אל הפחד, נושמת אותו, מתמסרת, וממשיכה קדימה. 

בכל פעם שחשבה שהיא לא יכולה, היא הצליחה!

היא עלתה על הגל הבא והיא התקדמה עוד תנועה קדימה..

וזה היה פשוט מעורר השראה.

לקראת הערב ראינו עוד שינוי משמעותי.. הרגשנו שהפעם זה באמת קורה.. יצאנו כולנו לבית החולים ואכן, פתיחה 3.5! נכנסים לחדר לידה😍

הם שניהם כלכך בחיבור.. יצרו לעצמם ממש טקס. בכל גל הוא מתקרב אליה, מלטף, מחזק במילים טובות.. והיא נרגעת.. מרפה ומתמסרת.. נעה עם הגל ועם התינוקי שלה שבדרך.

נכנסים לחדר לידה, מעמעמים את האורות, מוזיקה, שמנים, ממלאים את האמבטיה.. בהתרגשות גדולה.. חגיגה של חיים🪷

הלידה מתקדמת ואני ממש רואה את מה שהרגשתי בשיחת טלפון.

השינוי מגיע, הפחד נכנס והגלים מתרחקים..

אנחנו עובדות עם הפחד, הבן זוג המדהים שלה תומך בה בכל גל והיא עוברת דרך הפחד, מתמסרת אליו ואל התחושות של הגוף..

 והלידה שוב מתקדמת…שוב נפתחת ומתפתחת..

הצוות מקסים, מאפשר לה את הזמן והמרחב שלה.. 

המיילדות מתחלפות, הזמן עובר.. והיא בקצב שלה ושל התינוקי שלה מתקדמת, מתמסרת ועוברת דרך כל השינויים והרגשות..

יום שלישי בבוקר, אני מקבלת הודעה מזוג חברים שלהם שגם אותם שאני מלווה-התחילו גלים.

מתרגשת איתם, מציעה להם ללכת לנוח..

אני כבר יודעת שהכול מסתדר.. ☺️

מעדכנת את הדולה המגבה למקרה שאהיה פחות זמינה לתקשורת איתם כשאני בזמן הלידה.. וחוזרת אל החדר..

עוד משמרת מתחלפת ונכנסת מיילדת חדשה, מקסימה! עם אור בעיניים ואנרגיה טובה. היא מתחברת אל היולדת ואומרת לה: “את יולדת אצלי במשמרת”.

אנחנו ממשיכים בחגיגה.. הלידה מתקדמת.. 

ואז אני מקבלת טלפון מהזוג הנוסף.

היא בפתיחה 10, הם בדרך באמבולנס לבית חולים.

2 זוגות שאני מלווה, הם חברים, עשו יחד את הקורס אצלי, באו ללדת באותו יום, חדר ליד חדר, 2 לידות כלכך שונות וכלכך מדהימות כל אחת בדרכה!

הדולה המגבה מגיעה להחליף אותי עם היולדת, יש עוד קצת זמן.. 

מזכירה לעצמי שהכול מסתדר ואני אהיה כאן איתם בדיוק כשיצטרכו אותי.

מספרת לה על חברתה, היא מתרגשת בשבילה ובשבילם מאוד!

מסבירה לה שאני יוצאת ושהדולה המגבה בדרך.. ושאני אחזור.

 אני אבוא להיות איתם בלידה.

אני קופצת לחדר ליד, זוכה להיות בלידה שלהם (שלא בטוח הייתי מספיקה להגיע אליה אם לא הייתי כבר מחכה להם בבית החולים) וחוזרת אל הזוג הראשון שלי

נכנסת חזרה אל החדר, כבר ערב.. הכול חשוך עם מעט גרילנדות, ריחות של שמנים באוויר, שקט קדוש..

אווירה מושלמת ללידה..

הדולה המגבה איתם עושה לה עיסויים, היא מתקדמת מדהים! 

מתקרבת אליהם בשקט, לא להפריע.. היא בפתיחה 9! 

היא לא רוצה לשכב, המוניטור מפריע לה, היא אומרת לצוות שהיא יודעת-היא יודעת שהתינוקי שלה בסדר. היא מרגישה אותו.. 

הבן זוג שלה שם, נוכח, מחבק וכל כך תומך.. 

הצוות קצת לחוץ.. אבל היא כל כך ברורה. היא מבקשת שיתנו לה פשוט ללדת.

הם מאפשרים לה..

אנחנו כולנו שם איתה.. נושמים יחד..

מחזקים אותה.. מזכירים לה שעוד רגע היא מחבקת את התינוקי שלה.

זה קורה! היא ממש עושה את זה!

ברקע יש האטות במוניטור, הצוות מתחיל להילחץ..

אבל התינוקי הזה כאן, והוא ממש מוכן להגיע.

היא עוברת לשכיבה במיטה והצוות מבקש שתעזור להוציא אותו, שתלחץ ותעזור לו לצאת..

אנחנו שם איתה, מסתכלים לה בעיניים, מחזיקים לה את היד, מזכירים לה כמה היא עברה, כמה היא מסוגלת ויכולה! כמה היא לביאה מדהימה שמביאה חיים.. והנה.. הנה הוא מגיע! 

הרגע הזה שהתינוקי מוכן לצאת, הרגע שבו כל החלקים מתחברים, נכנס שוב פחד, היא לרגע כמעט מוותרת..

אנחנו שם איתה, מחזקים אותה, נושמים איתה, מחזירים אותה פנימה, אליה..

היא נושמת ואומרת "אני יכולה" "אני יכולה".

הצוות מתחילים לדבר על וואקום, 

אבל הגוף שלה.. 

כל כך מוכן לרגע הזה..

היא כלכך מוכנה למפגש הזה..

מגיע הגל.. והיא עושה את זה בצורה מדהימה! כל ההכנה של הגוף שהייתה עד עכשיו, מתרכזת לרגע הזה, התינוקי שלה פשוט מגיע אליה..

עוד גל והיא כבר עייפה.. 

אני מזמינה אותה לגעת בראש שלו, ללטף אותו, להרגיש אותו… הוא כאן! 

אני לוקחת את היד שלה ומובילה אותה אל הראש, היא מלטפת את התינוקי שלה..

בבכי והתרגשות אוספת כוחות חדשים..

וכמה גלים נוספים והוא בחוץ! 

הגוף שלה היה כלכך מוכן לקבל אותו, וברגע אחד, כשגם היא הייתה מוכנה, הוא פשוט הגיע!

הם הניחו אותו עליה.. בכי והתרגשות של שני הורים מאוהבים ומאושרים! 

היא עשתה את זה! הם עשו את זה! 

כל החדר התמלא בהתרגשות, אהבה, שמחה, הקלה.. 

איזה זוג מדהים! איזו לידה מופלאה! איזו אישה שהיא פשוט אלה!

תודה תודה תודה ושוב תודה על הזכות! 

על הזכות להיות חלק במסע שלכם, על האמון שלכם!